Kissindra J

Sharing :)

2005-09-08T12:55:12Z

למי שמעניין אותה/ אותו שמאניזם,

www.shamansvision.com

בייחוד דף המסרים.

לי זה עושה טוב.

~O~
שחר

Changing mail

2005-08-28T05:22:38Z

Hello Everyone,

I have no access to my E-mails (both of them) and the only mail that can reach me is through:

SLavie@U-Bank.net

Have a bright day,

~O~
Shahar

הודעה משמחת

2005-03-03T10:13:46Z

לכל מכרי וידידי,
בהתרגשות ושמחה אני מודיעה על החלפת שמי הפרטי
לשם "שחר"

איזה כיף לי!

אז אפשר מעכשיו לקרוא לי שחר,
וגם לא חייבים את הכינוי Junior אם לא מתחשק.

יום חג וחגיגה לי.

Blessed Be.

~~O~~
שחר לביא

בחזרה לשגרה

2005-01-31T06:45:07Z

חזרה לעבודה.
אני לא מספרת לאף אחד למה לא הייתי בעבודה ביום חמישי,
וזה מוזר לראות את הכל מתנהל כרגיל כשאני יודעת עכשיו, לא, אני מודעת יותר עכשיו לכך שאיפהשהו בודאי קורים דברים נוראיים.
זוועות קורות כל יום בעולם הזה, ובמדינה הזאת.

אני מנסה לחזור לשגרה בעצמי, אבל משהו בי עוד נאחז בזה, ושומר את כל הסיפור בתוכי כעומד להתפרץ
אני מרגישה שלא למדתי ממנו את מה שהייתי צריכה.
התקשרתי אמנם למרכז לסיוע נפגעות אונס, כדי להתנדב אצלם, אבל היא אמרה שהן לא צריכות מתנדבות עכשיו.
אני יכולה בקלות לחזור להתעלם ולחיות בבועת הפנטזיה הקטנה שלי שבה כל האנשים טובים ביסודם,
ואף אחד לא יוכל לחשוב אפילו על לפגוע בילדה בת 14.

אני מנסה לקרוא את האלה לעזרתי. היא ממלאה אותי באור זהוב ואולי ורדרד וגורמת לי להרגיש אלוהית.
ובתוך האור הזה, ליד מקלעת השמש, יש בלון של מועקה שחורה.

אפרת מתה. טוב לה עכשיו. היא לא צריכה את עזרתי יותר.
מי כן צריך?
בנות אחרות. ילדים.
יש הרבה מוכים ונפגעים בעולם.
...
אני לא רוצה לדעת את זה. לשמוע את הסיפורים שלהם מקרוב.
אני לא בטוחה שאוכל להכיל את הכל.
יותר מדי אמפתיה יש לי
אני עדיין כואבת את הכאב הגדול של אפרת כאילו בדיעבד,
כדי להרגיש קצת איך היא הרגישה כל חייה.

לא רוצה.
די.

עוד מעט אחליט מה המעשה שאני רוצה לעשות,
או מה המסקנה שלמדתי מהסיפור הזה,
ואז אתן לו לשקוע בתהום שיכחה מתוק
וארגע סופסוף,
אני מקווה

שאלה היפוטתית לקוראים:
מה הייתם עושים אם הייתם מגלים שידידה שלכם מהתיכון הייתה קורבן לאונס אכזרי בילדותה והשבוע התאבדה בגלל זה?

ועדיין - העולם קסום
Blessed Be.

לזכרה

2005-01-29T10:59:35Z

טוב. הגיע הזמן לנסות לכתוב משהו.

אפרת גיל.
יו"ניקית שלי. הגעת אל חיי בתקופה בה יכולתי לתת לך הכי הרבה, אבל לא מספיק, כך מסתבר.
ילדה של חיוכים היית, וקופצנית ושמחה תמיד. כמעט תמיד. אז לא הכרתיך מספיק כדי להבין באיזה מאמץ את מעלה על פניך את החיוכים האלה. היום אני יודעת, ומעריצה אותך על האומץ הזה.
כמה חזקה היית, אפרתי!
במחזמר שרת ורקדת כאילו נולדת לכך. כאילו נולדת לתום ולשמחה ולהנאה שלמה כמו של ילד.
יש לי תמונה שלך מהחזרות. מחייכת.
רק עכשיו אני רואה שהחיוך שלך בתמונה קצת עצוב. לא ראיתי קודם.
לא ידעתי שבין החזרות היית הולכת להתנדב במרכז לסיוע נפגעות אונס. כי רצית לשנות ורצית לתקן ולא הסכמת להכנע לפלאש-בקים ולזכרונות.
לא ידעתי שבמהלך השנה היית צריכה לעבור טיפולים גניקולוגים מסובכים כי לא ידעו אם עוד אי פעם תוכלי ללדת.

ילדה שלי!
אני רוצה לחבק אותך.

לא יכולת לחזור לקיבוץ בשבת. אני מבינה אותך. גם לא לאבא שמתעלל ואמא שלא מאמינה לך.
אבל בסוף י"ב חזרת בכל זאת. התנדבת לעשות "י"ג" בשומר הצעיר ולהדריך בני-נוער. כדי לבדוק ולוודא ולשמור עליהם מפני דברים נוראיים כאלה.
אמרו שהיית מדריכה מצטיינת, ושהשכלת לטפל בסיטואציות "קשות" , במצבים שאף מדריך אחר לא ידע מה לעשות.

המשכת להתנדב במרכז לסיוע בירושלים, ופעלת כדי להחדיר את המודעות ואת הסדנאות של המרכז גם לקיבוצים, שהתנגדו בתוקף.
לכל הרוחות - מזכיר הקיבוץ שלך ידע, ולא עשה כלום. "היא לא אמרה שמות" הוא מתגונן בכתבה בטלויזיה.
"לא עשיתם חקירה פנימית בקיבוץ?"
"מה פתאום, מה פתאום" הוא ממלמל
רציתי לשאול אותו, אם ככה הוא מפקיר את הילדות של הקיבוץ.
אם ככה הוא יפקיר את הבת שלו, בשביל לשמור על השם של הקיבוץ
את כתבת שהיו עוד בנות. לא רק את. ושהן לא הסכימו שתספרי. הן אמרו שאם תגידי משהו הן יאמרו שאת משקרת.
כל כך הן פחדו מהבנים.
מהקיבוץ.

אפילו בהלוויה שלך שמעתי ריבה קיבוצית מכובדת מסבירה לבעלה שזה בודאי היה הכל בדמיון שלך.
רציתי להחטיף לה אגרוף.

פגשתי את יעל בהלוויה. יעל שהיתה איתי בחדר בכיתה יו"ד, ושעשיתן ביחד ביוטופ על ציפורים.
המון ציפורים היו בהלוויה שלך.
יעל סיפרה שאמרת לה מה קרה. 8 פעמים, בין גיל 12 לגיל 15.
שלשלאות ואזיקים וסכיני גילוח שחרטו סימנים על הגוף שלך.
והמון בנים גדולים בתורות.
חשבתי שדברים כאלה לא קורים באמת.

אחר-כך היית מורה חיילת, ואחר כך הלכת ללמוד פסיכולוגיה.

כתבת שאת רוצה לתקן את העולם, ולפני שמתקנים את העולם צריך לתקן את הבית.

ונאבקת בזה.
והלכת להתאשפז כשהרגשת שיכול להיות שתתאבדי.
והם סילקו אותך משם ואמרו שזה לא המקום בשבילך.
ורק לפני חדש הבטחת לשרון מהמרכז שאם תרגישי שאת רוצה להתאבד תתקשרי.
ולא התקשרת.

אפרתי,
אני מורידה בפנייך את הכובע.
הספקת לעשות בחיים הקצרים שלך יותר משהרבה אנשים עשו בכל חייהם.
והצלחת להתגבר על הזוועות הנוראות ביותר במציאות הזאת באומץ על-אנושי.
חיית חיים של שליחות, והגשמת הרבה ממנה.
הדבר הפעוט ביותר שאני יכולה לעשות עכשיו הוא לנסות ולקיים את הצוואה שלך
ומחר אתקשר למרכז ואבקש להתנדב.

"באה מנוחה ליגע"
זה השיר שאת הכי אוהבת.
שרנו לך אותו בהלוויה, בתוך השקט של עצי האקליפטוס.
מאה אנשים עומדים ושרים לך. כמעט בלחש.
אפרתי.
עכשיו את נחה.

יהי זכרך ברוך.

Role-play at work :)

2005-01-26T08:18:31Z

אז זהו,
שלפעמים כשאתה מגלה אמיתה נכונה, אתה מצליח ליישם אותה בקלות.

ישבתי בעבודה וקראתי סיפור, שהמסר שלו היה משהו כמו "לבוא עם האור שלך", לא לנסות להתחבב על אחרים דרך ניסיון לחקות אותם או להיות כמותם, אלא לא לפחד להיות בדיוק מי שאתה כשאתה לבד - עם כל תחומי העיניין הלא שגרתיים וההתנהגות הפתוחה.

אז באתי. ועם ניצוץ בעיני סיפרתי למזכירה בחדר מימול (ילדונת בגילי ושמה שקד) על משחקי תפקידים, והיא סיפרה לי על ארגון הברהמא קומאריס שהיא חברה בו.
היות שהתעניינה במשחקי תפקידים הסברתי עוד (היא אפילו בקשה הדגמה כדי להבין איך זה הולך), ואחר כך, במייל, הצעתי שאולי אריץ לה איזשהו משחקון במייל הפנימי של הבנק.

היות שהזכירה שני אנשים נוספים (המחסנאי הצעיר והנחמד שקורא לי "לאס" והמזכירה בקומה מיתחת),
הצעתי להריץ לכולם.

ומה מסתבר?
המחסנאי הוא שחקן AD&D ותיק. מובן שהוא לא דיבר על זה קודם, ואני לא הזכרתי שום דבר,
ורק עכשיו הבנו שאנחנו שני רולפליירים באותו בניין...

המזכירה בקומה מיתחת התנצלה ואמרה שהיא לא בקטע. היא אוהבת לקרוא ספרים על קניות בלונדון.
סבבה. כל אחד והכיף שלו..

בכל מקרה, אתמול שלחתי להם רקע ועולם, והיום כבר קיבלתי
בחזרה דפי דמויות והופה -

I AM RUNING A ROLE-PLAYING GAME AT WORK!

I DON'T FUCKING BELIEVE IT!

וזה ממש מרגיש כמו להכניס את האני האמיתי שלי למקום העבודה.
אני כולי מחוייכת, והביטחון העצמי שלי בשחקים.

אני באה עם האור שלי.

JR

נ.ב: שמואל אהובי מחפש עבודה קבועה בבקרים (נניח עד 4 או 5) מישהו מכיר משהו?

ימים אפלים

2004-12-27T11:56:52Z

טרה, השאמאנית הזקנה ב"רוח הגדולה" כתבה חיבור קטן על הימים האפלים של השנה, אלה שסביב יום היפוך החורף, שבהם היום הוא הכי קצר והלילה הכי ארוך. היא כותבת שם שאז נוטים כל השדים לצאת ולנסות לגרום לך להרגיש רע לגבי עצמך, ושצריך לזהות אותם, ולחייך אליהם, ולומר "אלו רק השדים שלי. הם חלק ממני ומנסים עלי תעלולים. אני מכיר אותם ולא אפול במתיחות הקטנות שלהם"

אמרתי לעצמי שמה קשור הזמן בשנה, ולמה לחשוב שדוקא עכשיו..
ואז קראתי את הLJ.
נו, נראה שאצל כולם יצאו קצת שדים.

יש לי מליון רעיונות איך לצאת מהדיכאונות האלה, אבל אני לא יודעת איך לנסח. הכל יוצא כמו סיסמאות "להאמין בעצמך" לפנק את עצמך" להקשיב לעצמך".

אבל כן, קודם כל לנסות להרגיש את הפלא הזה שהוא אתה, את הגוף שלך (אפשר לגעת בו ולהתענג עליו או סתם להתקלח), אחר-כך לדעת שאתה יכול לעשות מה שיביא לך אושר, או לפחות משהו שאתה נהנה ממנו. אפשר לקחת בשביל זה חופש מהעבודה, להבין שכל האפשרויות פתוחות. לא לפחד לעזוב ולפתוח דף חדש.
והכי חשוב - להפסיק לכעוס על עצמך. אנחנו מרגישים עצובים ובדיכאון, ואז כועסים על עצמנו שאנחנו ככה, וכך זה ממשיך.
דבר ראשון לאהוב את עצמך.
דבר שני - חופש. מי שמגביל אותך זה רק אתה. אז אפשר לשחרר. לשחרר את הכעס לשחרר את הלחץ לשחרר את החובות שאנחנו מקיפים אותנו בהם.
להקשיב למה שאנחנו באמת רוצים כל שנייה ולעשות אותו,
ולהתמלא באהבה.

אוף, זה יוצא כמו כתבת ניו-אייג' מזורגגת.
נראה שאני צריכה עוד ללמוד לפני שאוכל לעזור לאחרים ככה.

בינתיים אני שולחת אהבה ושמחה ושלווה וביטחון עצמי.
אתם נהדרים ומופלאים ונוצרתם כדי להתענג על החיים האלה.
בואו.

kissindra_j @ 2004-12-05T11:09:00

2004-12-05T09:13:15Z

ולפעמים, כמה שאתה לא מנסה, אתה פוגע במישהו.
זה לא משהו שעשית בכוונה. זה אפילו לא משהו שאתה עושה לעיתים רחוקות – זה פשוט איך שאתה מתנהג. מי שאתה.
ומישהו נפגע מזה.

עכשיו, בדיעבד, אני מבינה שיכולתי להתנהג אחרת, להיות יותר רגישה ויותר סוציאלית. אני מנסה להבין למה לא הייתי. למה נשארתי צמודה להתנהגות שנכונה בעיניי, כשידעתי שמישהו לא אוהב את זה.
ניסיון ההזכרות מוביל למסקנה חד-משמעית: האמנתי שאני צודקת.
טיפשי כל כך. כל הטעויות הגדולות נעשו ע"י אנשים שהאמינו בצדקתם.
האמנתי בכל ליבי שיש לי כל זכות להתנהג כמו שהתנהגתי, ואין מה להיפגע מזה. ז"א - אני לא הייתי נפגעת מזה. אבל הוא זה לא אני, והוא נפגע.
כעסתי. חשבתי שהדרך שאני עושה את הדברים היא לגיטימית, ואפילו נכונה יותר מהדרך שלו, ועצבן אותי שאני עושה מה שנכון ועוד כועסים עלי. הרגשתי דחויה ולא מובנת.

שכחתי שמעל לכל אני נמצאת בפעילות חברתית, והמטרה היא שלכולם יהיה טוב, לא משנה אם הם מתנהגים כמוני או אחרת. בפעילות כזאת, יותר מהמחויבות לפעילות עצמה, יש לי מחויבות לחברה. זה מה שחשוב וזה מה שצריך להיות לי כל הזמן בראש. רגישות.

אני כועסת על עצמי, ועדיין פגועה מהתגובה של האדם שפגעתי בו.
אני לא מצליחה להוציא את זה מהראש.
היום אתקשר להתנצל.
למדתי את הלקח.

Jr

General Update

2004-11-30T13:01:52Z

For those of you who don't know "what's going with me", and would like to hear some.

First of all, things are good. The main thing I'm learning is to walk my own path. My true path. I try hard not to do the things my mother (or society) expects me to only because they do.

Home: Great one-room apartment in Tel-Aviv. Living with Shmuel is bliss.

Work: A nothing-to-do secretary job 10 minutes walk from home. Sea view. I love it.

Studies: No. not in Uni anyway. I take a very interesting Wicca course in www.witchschool.com. I read books.

But what do I DO?
I learn about spiritual paths, I develop my psychic abilities, I create my relationship with the divine, I do magic.
No, it's not weird or frightening. I feel more in control over my life and I'm taking responsibility at last.
I sing in a quire and dance in improvisation sessions once a month.
I feel the universe and rejoice when I do.

I just found the wonderful shamanic community in Israel. They are accepting new members to the Shaman training program. Who knows, maybe I'll become a shaman.

I am the same Aya, only wiser and happier.
Blessed Be

kissindra_j @ 2004-11-22T09:32:00

2004-11-22T07:34:07Z

(חדר קטן, חלק ממה שהיה פעם דירה. מרכז תל-אביב. מזרון זוגי על הריצפה. דלת עץ רעועה. מחוץ לחדר מסדרון מוביל לדלת המרכזית, הפתוחה. בוקר)

(זוג מתגפף על המזרון. האיש לבוש בטרינינג, האישה בג'ינס ובחולצה צמודה. )

אישה: אהוב שלי, אני צריכה ללכת לעבודה
איש: אז לכי לעבודה (שולח ידיו ללטף אותה שוב)
אישה: (מחייכת אליו. קמה, מתחילה להסתרק מול המראה)

(ידית הדלת נעה בחריקה. שניהם קופאים במקומם. הידית נעה שוב, לאט. נלחצת מטה – הדלת נדחפת קמעה – ושוב מעלה)

(האישה נעה בשקט אל מאחורי הדלת. מברשת השיער אחוזה בידה כאלה. האיש מתרומם מהמיטה בדממה. השניים מחליפים מבטים)

(ידית הדלת נעה שוב – באיטיות מכוונת. לא – זו איננה הרוח)

איש: מי שם?
פורץ: (קול עמוק ומרוח, רוטט מעט) אה.. אני... רציתי לבדוק מי גר כאן.. זאת-אומרת, הדלת שלכם היתה פתוחה...
אישה: (בקול מעובה מפחד) לך מכאן! תעוף מכאן!
פורץ: טוב, טוב, הולך. לסגור לכם את הדלת?
אישה: כן.

(צליל של דלת נסגרת. דממה.)

יו, איך נבהלתי.

kissindra_j @ 2004-11-17T08:51:00

2004-11-17T07:14:05Z

זהו,החורף הגיע וריפא אותי.
קמתי בבוקר וקלטתי שכל מה שחיפשתי בשבועיים האחרונים נמצא כאן לידי - כל מה שצריך לעשות הוא להקשיב ולעשות בכל רגע בדיוק מה שבא לי. מה שמתחשק. בלי לחץ. בלי אשמה.

לא הלכתי למקהלה אתמול. לא התחשק לי. במקום זה עשיתי מרק עוף לשמואל שהרגיש מצונן. קבענו ללמוד וויקה. כבר כמה פעמים שאנחנו קובעים לשבת ולחזור על הספר של פנזק, הפעם עם כל התרגילים כמו שכתוב וברצינות וכו'.
נו, אז גם אתמול לא התחשק לנו. פשוט ישבנו יחד, עשינו מה שרצינו (נרגילה ועוד פרק מלבב ב"מעשה במעשה" - ותודה לרוזנת)ולא מיהרנו לשום מקום.

הבוקר - וואו. מקלחת מהירה וחמה ונהדרת עם הסבון המצויין הזה מהסדרה של פלמוליב ארומה-תרפי. הירוק.
ולמטה - רוח ועלים מתעופפים ובים גלים גבוהים ומקציפים במרץ
הלכתי וצעקתי וצחקתי ושרתי אל הרוח, בקול עמוק וחזק כזה של זמרות שחורות שמנות, ולא היה אכפת לי שאנשים מסתכלים עלי כשאני עוצרת לפני איזה עץ ומסתכלת עליו בחיוך דקות ארוכות בלי לזוז.

ט-ו-ב ל-י!!

אני פשוט צריכה לזכור - עשי מה שליבך חפץ.
זה הכל.
עשי מה שליבך חפץ, וה"יעוד" הזה שאת כל-כך מתאווה לדעת מהו יתגלה בפניך בזמנו.

שוב על הדרך..

ליבי רחב מאהבה ליקום ולצמחים ולחיות ולבני-האדם כולם,

אני אוהבת אתכם!
עשו מה שליבכם חפץ!

JR

נ.ב: הספר המדובר:
The inner temple of witchcraft/ Christopher Penczak

איזה פיספוס...

2004-11-14T10:18:26Z

You Are From Neptune

You are dreamy and mystical, with a natural psychic ability.
You love music, poetry, dance, and (most of all) the open sea.
Your soul is filled with possibilities, and your heart overflows with compassion.
You can be in a room full of friendly people and feel all alone.
If you don't get carried away with one idea, your spiritual nature will see you through anything.

What Planet Are You From?

Confused

2004-10-26T10:05:51Z

דוקא בנקודה שחשבתי שאני ממש מתקדמת יפה, ושלכל שאלה יש פיתרון פשוט ורק צריך להרגע ואולי לעשות מדיטציה ולקבל תשובות, מגיע זה. וזה כבר מציק לי מאוד כמה ימים. אוף, דוקא אהבה.

אני חיה עם אהובי כבר כמעט חצי שנה באותו חדרון קטן ומתוק בתל-אביב, ועד עכשיו הייתי מאוד מאושרת. עכשיו, אפעס, אולי עקב שגרת עבודה שלא מאפשרת לנו להפגש כל כך הרבה, ואולי בגלל אנשים אחרים שמתחילים להיות קורצים לי, אני מרגישה שאני צריכה לאשר לעצמי את האהבה הזאת. אני מרגישה שכבר אין אותה התרגשות מתוקה וזרם זהוב של רגש חם ממני אליו, ושאני כבר לא מתגעגעת נורא גם אם הייתי כל הסופ"ש בבית במתן, או בסשן רולפליי.
.

זה לא נעים לי. אני רוצה לאהוב כמו קודם. אני רוצה להרגיש את ההרגשה הזאת של "ביחד לנצח".
אני מנסה לחשוב מה עשיתי שגרם לזה. לספקות האלה, ואיך להפטר מהם.

בפעם הראשונה מזה המון זמן אני לא יודעת מה הפיתרון, אני לא בטוחה מה אני באמת רוצה, ורע לי.

אנא, שפכו מחוכמת חייכם..

JR

kissindra_j @ 2004-09-29T08:24:00

2004-09-29T06:40:38Z

בוקר שלוה.
היום בערב אהיה במתן עד יום שישי בבוקר.
לא הייתי במתן כבר 5 חדשים. לא ראיתי את אבישי המון זמן. בפעם האחרונה שראיתי את אמא היא אמרה שהיא לא חושבת שתצליח להתגבר על זה ושמבחינתה הבת שלה מתה. (שיא הפול הדרמתי, רק שהיא אמרה את זה בדמעות ומכל הלב)
אני מצליחה איכשהו לא לחשוב על הערב ולהתרכז בעכשיו. חוצמזה אני הולכת להגיע עם המון אהבה וגעגועים, ולנסות להתיחס לאמא שלי כבן אדם (בן אדם שביר על סף התמוטטות), ולא כמשהו מובן מאליו. אולי אפילו אנסה לחזות את התנהגותה ולהתכונן.
זה לא שאני מוותרת על עצמי, אני פשוט הרבה יותר חזקה ממנה עכשיו, אני יכולה לשחק ולהתכופף והיא לא. זה לא צריך להיות כל כך מסובך.
אני אוהבת אותה. התגעגעתי אז החלטתי לבוא לביקור.
לא יהיה שם שום דבר דרמטי.

שותה מיץ תפוזים סחוט בחדר ריק מאנשים. הים שבחלון נבלע באובך מרוחק. היום טוב לי.
מה שטוב בגאיה הוא שבניגוד לאלים טרנסדנטים (ה' צבאות למשל) או אימננטים (פנתאון יווני), גאיה היא אלה "מתממשת" זאת אומרת שהיא מופיעה בגלוי בעולם - כל עלעל, כל גרגר, כל שערה על היד שלי הם גאיה. קל מאוד להרגיש בה ככה. לא צריך הרבה אמונה.
אני שמחה שבחרתי בה.

טוב, אולי נקרא איזה ספר עד שיתחשק לי לעבוד.

יום מבורך היום, אפשר ואפשר ואפשר להנות מכל רגע.
Blessed Be.

נ.ב: למה אני מתעבת כל כך את סגנון הכתיבה שלי?

Here and now

2004-09-23T06:38:55Z

It seems that a major key to happiness is learning to be here and now. Not to think about future events or future decisions, and not to relive the past. The past is the past, one can ponder upon it not in the sorrowful "what have I missed" look, or the "what could have been", I try to look at the past (if I do at all, my memory tends to fool me on this, damn, I don't even remember yesterday), to see what I can learn. Actually, thinking it over, I don't do even that. I'm always wiser now than then. If I see my mistake I won't do it again.
The future is a whole different story. It is much harder of course not to think about it, yet I found out that postponing decisions may help a lot. For example, yesterday I was coming back from work and thinking "should I go up-stairs first or meet my love at a near by place?" I was thinking this approximately 10 minutes before I got to the actual crossroad. It was a useless thought because there was no doubt I will make that decision all over again when I get there.The same is with thinking in the morning about my plans for the night. USELESS. I don't know how I'll feel tonight or what I would like to do then.

Anyway, the point is I'm finally seeing this and having great success in concentrating on the NOW. It's wonderful. I don't seem to worry about things. I feel happier and more free.

So guys - I highly recommend..
"Don't worry, be happy"

Blessed Be.

Yom kippur and Vision questing

2004-09-20T05:37:47Z

Not much to say about that. Decided to go Vision questing on yom kippur. I don't quite know where, and my Prince is trying to say it is dangerous to be alone in the wild for two days. I don't know. I can easily be scared - what if I break something? or get bitten by something? what if my deserted sleeping place will turn up not that deserted? And yet it can be only a challenge, a test.

I keep searching for names, trying to find a name for myself, to ensure the new me. I looked at "Sahar", "Awen", "Dawn", "Cara", "Kai", "Arienne" and more. I guess my new name should be given to me. I can't find a name that is both powerful and beautiful, soft and flaming, gentle but not-too-feminine etc.

Anybody - a name for me?
What are the names you love most? why do you love them?

Thinking still,
Blessed Be.

morning

2004-09-15T05:47:34Z

mornings are so beautiful! espeacially when you open your eyes to the endless blue of the sky in the window above your bed, and there is the cool, refreshing breeze of morning, and a sleepy lover turning to hug you, all warm and smelly and naked.
Ah, yes. I'm happy today.

Working only half a day, and then, at last, SESSION! (It's been a week and a half since the last one). I'm excited and happy and thrilled about it.

I really want to get my shoes off and dance on that blue carpet but hey - this is my working place, I should keep calm.

I found out that they are going to enlarge my boss's room just for me (too many S in "boss's" arn't there?), and turn the meeting room to MY space. No, you don't understned - the meeting room is in the fift floor, and it has many windows with wide and lovely window-sills, and it has this wonderful view of the sea in the distance, and the tree-tops of Rothschild boulvard right below.
I already see my self sitting on the window sill and singing, in these early hours of the morning when no one is here.

anyway - a beautiful day this is. Enjoy, everyone!

Cool winds and not-so-hot-a-sun find me smiling,
Blessed be.

a new religion that'll bring ya to your knees..

2004-09-14T05:35:27Z

choose-day..

let's try to put a link here.

Morning Ritual

Morning Ritual
(If you have time you can light a candle or incense something)

(turning to the North, hands held forward (face down), receiving energy from the Earth)

“Good morning spirits of the North, creatures of Earth
Today, with your blessing, I listen to my true self and stay calm and whole
I walk in the footsteps of the Wolf and the Bear
I remember who I am.
Blessed be”

(turning to the East, arms to the sides, feeling the winds)

“Good morning spirits of the East, creatures of Air
Today, with your blessing, I follow divine insight and inspiration
I fly with the Hawk and the Falcon on the changing winds
I am open to the guidance of all forces and spirits that serve my highest good
Blessed be”

(turning to the south, hands forwards, like warming infront of a fire)

“Good morning spirits of the South, creatures of Fire
Today, with your blessing, I walk with wisdom and courage
I follow the path of the Lion and the Dragon
I use my power to manifest my will into reality
I allow myself to change and grow
Blessed be”

(turning to the west, hands creating a little bawl, feeling water pour down on them)

“Good morning spirits of the West, creatures of Water
Today, with your blessing, I walk the path of laughter and joy
I frolic with the Dolphin and the Wale
I rejoice in the beauty of every moment
Blessed be”

(In the book, the rest is that: standing in the God position (arms crossed on the chest) and then in the Godess position (arms upraised in a V shape), close your eyes and feel love embrace you from above and below)

“Good morning lady and lord
Today, with your blessing, I walk with you on a path of my choosing,
Your love and wisdom guide me all through this day
Today I feel you inside myself
Today I find you all around me
Blessed be"

(I thank the elements, the deities, and extinguish the candle)

I try to think what suits me in this ritual and what are the things I do not like.
What are yours? (I repeat - these are not the exact words, I changed some of them already).

Have a wonder-full day,
morning dew on deep green-leaves, on the ancient trees down in Alenby street..
Blessed be.

Morning ritual

2004-09-12T10:33:24Z

Good morning Sunday. I woke up cold and yearning to sleep. Yesterday wasn’t too bright and thinking about having to listen to my mother’s probably disturbing messages in my voice mail made me want to stay in bed. I got up at last when my prince called from work. Two minutes of conversation made me feel a lot better, and after brushing my teeth I decided to try the Morning Ritual again - something I found at Dianne Sylvan’s book “The circle within” (something pagan-like but actually pseudo christian I think). I changed some of the words of course, but mainly it’s a bunch of affirmations, and since affirmations work well for me lately, I gave it a try.

Wanted to post it here as a link but I can't understand hoe to create those. Someone?
(and while you're at it, you might as well give remind the codes to Herbrew posting)

Feeling well, a bit tired, playing with the thought of spending Rosh-Hashana with friends and not going to see the family.

REBORN

2004-09-09T05:23:09Z

I'm back! no, not back. You see - it's not the same ME anymore. I'm different - for the better. I have ideas and openions. I am free and I do whatever I like. I'm a beautiful princess and the world is for me to rejoice in. I'm a magician and I can change reality with my own will.

It took quite a lot to get to this point - running away from home (which wasn't a good idea, I admit, but it did me a whole lot of good), quiting one terrible job at "orange", falling in LOVE, getting to know new freinds...and leaving them, moving in with my prince in Tel-Aviv and being TOTALY FREE for a whole four months (untill the money ran out).

Now, in a new job, I'm trying to start again. Different.
I'm doing well so far I suppose.
trying to let my self change, but remember what I learned.

Oh, and I'm looking for a new name for myself. suggestions?

That's all for first post.
Blessed Be.

kissindra_j @ 2003-11-07T11:22:00

2003-11-07T09:43:33Z

ההרגשה הזו, שבעצם שוב אתה נמשך בעל כרחך אל הדרכים שכולם צועדים בהן. שכולם צועדים בהן ומתלוננים, כאילו אין אפשרות אחרת בידם. ואתה יודע שיש, אבל זה סוג הידיעה השקט, החבוי, של הסודות שאינם מוסכמים על הכלל. זו ידיעה מהוססת, חציה אולי פרי אמונתך בלבד, וממשותה קמלה עם כל מוכר שמתלונן מעל דוכניו, עם כל רטינה של אמא, עם כל תלונה של חבר.
אפשר לחיות אחרת!! אתה מזדעק איפהשהו עמוק ועצוב בתוכך. לא תוכל לומר זאת, כמובן, בקול.
נתחיל בקטו - אני יכול לחיות אחרת
אוטוסוגסטיה?
ולפעול לא תפעל, כמובן.
הספקות מכבידים מדי. הצעד הראשון קשה מדי. אתה לא יודע איך להתחיל, ומעל לכל - אתה לבד. אף אחד לא מאמין שתצליח. אף אחד לא ירגיע אותך ויאמר: זה אפשרי, אני יודע.
כי בסופו של דבר, נראה כי גם אצלך בראש, האמת היא מה שהחברה החליטה כי הוא אמיתי. כל השאר הוא רק חלום.

ההרגשה הזאת, הצורך הבהול לחרוץ חריץ באריג המרחב-זמן הזה ולנסות לדחוף בשתי ידיים, כנגד כל כובד המציאות, ולפתוח פתח למקום אחר.
להשתחל. לפרוץ. להשתחרר.

עדכונים

2003-10-07T19:25:31Z

אני בביתי במתן. בימים האחרונים עסקתי בסילוק כל שביב ילדות מהחדר הישן שלי. זה התחיל בבגדים (הוצאתי בערך שני שליש מכל בגדי לשקיות שנזרקו בינתיים למחסן), המשיך בניירת (המון המון ניירת הלכה לפח, ורק מגירה אחת הושארה לזיכרונות. סגרתי אותה טוב. אני לא מעוניינת בזיכרונות עכשיו)וכלה בבובות נוי כאלו ואחרות שקישטו את חדרי.
כעת אין שם אף לא בובה אחת.

הפלא ופלא - לא כאב לי בכלל. היה קל ואפילו מרפא.
אני מתחילה מחדש.

המיטה הזוגית נותנת לחדר שלי נופך בוגר יותר, כמעט מבוגר. אני מתחילה (סוף סוף) להרגיש את עצמי כאישה ולא כילדה.

אני גם מתחילה לעבוד על עצמי קצת עם איזה ספר שמכריח אותך לכתוב את כל השקפותיך על נושאים מסויימים, ואז לחזור ולבדוק אותן אחת לאחת, ולהפטר מאלה שמגבילות ומתסכלות. להמציא לעצמי השקפות חדשות ולהרגיל את עצמי לאמין בהן.
משעשע אותי כל פעם מחדש כמה ה"אני" שלי מתנהג כמו תינוק. צריך לחזור ולשנן דברים שהחלטתי לעצמי כי אחרת אשכח. אם אפנק את הגוף שלי זה יגרום לי להרגיש טוב. עצמי לא שועה לקריאות ההגיון שלי, יש לו מערכת הפעלה משל עצמו. היא מתבססת על תחושות, קלט חושי ודמיון. אני עוד לא מכירה את השפה הזו. אני עוד לא בטוחה מה גרם לי להרגיש ילדה-נזופה פתאום, אבל אני כבר חושבת שאני יודעת איך לצאת מזה - אני מדליקה לי נר ויושבת על הכיסא בזוית מסויימת שמזכירה לי את הפעם הקודמת שהרגשתי אישה. הינה - שוב אני אישה חופשייה. זה כל כך שביר ונע ומשתנה.

ומרתק.
הינה אני שוב פונה להגיון ותוהה אם אוכל לבנות לי מעיין תרגומון אני-עצמי כזה, שיתרגם את מה שאני רוצה להרגיש לפעולות הנדרשות כדי להביא את עצמי להרגשה הזו.
בינתיים התהליך רחוק מלהיות כל כך מובנה, ואני אומרת תודה על כל הרגשה טובה מקרית שצצה לה.

מה שמעסיק אותי עכשיו הוא בעיקר אייקון, בו אני מקווה להפעיל לארפ פתוח מול הקהל המבקר בכנס. זה מעיין לארפ ניסויי שהוא חלקו תיאטרון רחוב חלקו משחק חי אינטראקטיבי וחלקו משחק חי פרופר.
להפתעתי, למרות לחץ הזמן אני לא נותנת לעצמי להלחץ מחוסר המוזה או מהתקדמותי האיטית. מה שאצליח לעשות אעשה. אין כל סיבה לעשות משהו בלחץ ומיתוך חובה.
אני בוחרת בגישת "מה שיהיה יהיה" למרות שאני מודעת לחסרונות שלה כגישה כללית.
אני תוהה איך אתמודד עם חובות מסובכים יותר בעתיד.

עתיד..
ובכן, ביום חמישי אני מתחילה לעבוד בעבודה קשה ולא מעניינת באורנג'. אני נרגשת להפתיע מהעניין. סוף סוף עבודה אמיתית. סוף סוף אביא כסף הביתה. שני ספקות מנקרים בי - האחד שזו באמת תהיה עבודה משעממת שלא אהנה בה למרות שאשתדל, והשני - שאדרדר לכדי אישה צעירה נורמאלית, כזו שעבודה, כסף, ולנסוע לחו"ל זה כל מה שיש לה בראש. שאאבד את השאיפות שלי להיות אחרת.
משהו בי חושש לאבד את הבוז הרחום הזה שאני מרגישה כלפי אנשים שזה כל עולמם. אני? אני נועדתי לגדולות, או לפחות למשהו שונה.

חוצמזה אני עושה קורס דיבוב. זה נחמד אבל לא מספק כמו שחשבתי. בכל זאת אני נהנית מאוד.

צפי לעתיד: עבודה, לחסוך כסף (למה? עוד לא ידוע), דיבוב, מחול כשיתחשק, ולהדק קשרים עם חברים. כי כשנגמר יום כיפור ואת לא בטוחה לאן להתקשר והטלפון שותק להכעיס, זה אומר שלא עשית לך חברים קרובים, ואת בורחת או מזניחה קשרים
כרגיל.

הקונפליקט הקרוב: דירה במרכז או מכונית ומגורים במתן עם המשפחה
פרוייקטים קרובים: כתיבת מחזה. פרוייקט אילתור רב תחומי במרכז (גיוס אנשים). רק שאתחיל. רק שאתחיל.

JR
האישה, התקווה וההתחלות

Another world

2003-09-08T11:07:11Z

It happens too often now. I read something, I hear something, and suddenly I'm in another world. Not here. And I'm different there. Better.
In a jungel, living the primitive life of a surviver. On a ship, in love with the sea. On a great journy, having to worry about the water supply and the weather.
And suddnly I'm back again, Israel, 2003, an urban area. And there're tears on my face. I'm crying for the places I'll never see and those wonderful "selfs" I'll never develop, and the life I'll never live.

I return.
I wash my face.
My face in the mirror whisper "This is not your place".
I agree, I've known it for a long time.
I dry my face and go to eat lunch.

Shame.
JR

הו

2003-08-02T16:50:13Z

נקודות מוצא:
אני נחושה בדעתי שלא לעשות דבר שאני לא רוצה לעשות.
אין לי שמץ של מושג מה אני רוצה לעשות.
אני צריכה להחליט בערך עכשיו - בספטמבר נגמר לי המימון ונגמר לי החוזה על הדירה.
אז מה בעצם?
לופ אינסופי מרנין. זה יכול היה להיות מצחיק אם זה לא היה אמיתי.

קודם חילקתי את האפשרויות לשלושה תחומים:
1. עבודה "רגילה" - ז"א עבודה שעל פניה נשמעת משעממת ואולי אולי תתברר כנחמדה (האפשרות הזאת כוללת מגורים ברמת-אביב בברטה, או במרכז בכלל, או בירושליים) הרציונל הוא לעבוד במשהו בשביל להתפרנס ובמקביל לעשות דברים שאני רוצה כמו לרקוד. מצד שני - זה גם היה הרעיון כשלמדתי, ואז זה לא הלך.

2. עבודה מעניינית בתחומים שאני אוהבת. משהו שקשור לאומניויות הבמה. לרקוד בלהקה, להופיע, לדובב, לשחק. זה בטח יהיה הרבה יותר קשה להשיג. אם אתקבל לעבודה כזאת אז אחליט על המגורים לפי תנאי העבודה. אין לי מושג איך להתחיל אפילו לברר על דבר כזה. מישהו מכיר מישהו שעובד בתחום?

3. האפשרות המושכת והמעורפלת ביותר - מעיין מסע עצמי. לנסוע לאנשהוא בו אף אחד לא מכיר אותי, לחיות בטבע בקהילה פתוחה,חמה.. ובכן - אני כל כך לא מכירה את הצדדים הגלויים של המציאות הזאת, אז להתחיל לחפש קצה חוט שיוביל אותי לכזאת נישה נחבאת? הוי.
ומה עם כסף? אפשרות מספר 3 מתעלמת מהעניין, כשאפשרויות 1 ו-2 כבולות לו.

זהו. כאמור אני לא מתקדמת לשום מקום. כי אני לא מבררת מה אפשרי? או אולי אני לא מבררת כי אני עוד לא יודעת מה אני רוצה? או אולי אני לא מעזה להאמין שמה שאני באמת רוצה הוא אפשרי במציאות הזאת?

הכל אפשר.
כן, אבל אני לא רואה "הכל", אני רואה מה שמסביבי ומה שאנשים אחרים עושים. אני תוהה אם זה מגביל את מרחב האפשרויות שלי או להפך - שעלי לברר יותר על המציאות הזאת כדי להגדיל אותו. אני מאמינה שהראשון - שאם אשתחרר מכל ה"בלתי-אפשרי" ו"אין סיכוי" אעיז להביט אל מה שאני באמת רוצה לעשות.
אבל זה קשה כשהכל מסביבי נוקטים בשיטה ההפוכה - הסתכלי מסביבך ובחרי לך משהו משם.

והרי בכל מקרה לא אוכל לדעת מראש אם יהיה לי טוב או אם יהיה לי רע במה שאעשה - הרי זה תלוי באנשים, ובשיטת העבודה ובעוד מליון גורמים אחרים.

אני לא רוצה לעבוד. אני לא רוצה להיות כבולה לכסף. אני רוצה לרקוד ולקרוא ולאלתר ולהציג ולהפגש עם אנשים ולנהל דיונים מעניינים, ולהתחיל דת ולהקים קהילה..

אבל אם לא יהיה לי כסף לא תהיה לי דירה ולא יהיה לי אוכל. ולא עצמאות. ולא תחבורה. אז בשביל כסף אני צריכה להקריב חלק גדול מזמני על כלום, על מה שאני בטוחה שהוא עבודה סיזיפית עבורי, שלא תפתח אותי לכיוונים שארצה, שתשנה אותי בכיוונים שלא ארצה. שתרגיל אותי לשגרה שלה, שתשכיח ממני את העובדה שיש עוד מליון אפשרויות
אני פוחדת להפוך לאיש אפור בלי אפילו לשים לב, ולחיות כל חיי בתוך המסלול הלא מספק הזה, כשאני מאבדת לאט לאט את היכולת לראות את עצמי בתוכו, ואת האמונה והכח לצאת.

הינה - לפחות מצאת את הפחד שלך. יופי. מה עושים עכשיו?

kissindra_j @ 2003-05-20T10:36:00

2003-05-20T07:44:00Z

הינה זה בא: היום הגורלי. היום אשוחח עם אמא ואהפוך את ההחלטה הזאת למציאותית, או לחילופין - אפתור אותה כפנטזיה ילדותית. אני כל כך מקווה שהתסריט האחרון הזה לא יקרה.
אני כולי יפה ורבת כח "יום הקסמים שלי" , מתנגן שם במוחי. אני יודעת שאולי המדריכים במעבדה נפלו בקסמי, אבל על אמא זה לא יעבוד.
היא תראה שאני שונה ותפחד מזה. עם מי דיברתי? מה קראתי שהעיף אותי לענני הפנטזיה? אני חייבת להיות בטוחה בעצמי, אבל גם להבין את נקודת המבט שלה, למצוא נקודות משיקות ולהסביר לה בשפה שלה למה זה כדאי.
אבל בשפה שלה ובעולם שלה (של כולם) זה לא כדאי. הסיבה היחידה היא שזה יעשה אותי מאושרת.
והיא תצטרך להאמין לי בגלל האהבה לבדה.

אומץ, ילדה!
היום זה יתחיל להיות אמיתי.

JR